תשליך

תשליך

אם יש דבר שאני לא מצטערת בפגיעה הקוגניטיבית המקיפה שאני חווה כתוצאה מהטיפולים, חרדה ועוד , זה השכחה הנפלאה של הרבה הרבה רגעים שקשורים , בלחלות בסרטן

אני רואה את זה כסוג של תשליך של הנפש

הרי קשה מאוד להתמודד שזוכרים את הכל

את התחושה בפה של הפחד , את הצליל שמפיק הלב שמפרפר

את הדמעות שיורדות ללא קול

וגם את האכזבות, אטימות וכאב

אז בעיקר מה שאני זוכרת זה את היום של אחרי

היום שבו , הכריזו בקול גדול, שהנה אני בריאה והולכת לי בחזרה 

לא באמת הבנתי לאן אני חוזרת ומה עושים עם כל המידע והזיכרונות שיש לי בראש

עוד לא הבנתי שהנפש תעשה תשליך

כמו שחוזרים הביתה  אחרי לידה ראשונה, מסתכלים על התינוק ואומרים

אוקי , אז מה עכשיו ….

ככה חזרתי הביתה, אוקי , אז מה עכשיו ..

התחושות של הרגעים של אחרי חקוקות לי בנפש , מסתבר שהתשליך הוא מאוד סובייקטיבי, הנפש מחליטה מה להשאיר ומה להשליח

החלטתי שמה שהיא החליטה להשאיר יש לו מטרה , שאני אהיה שם לאחרות ביום של אחרי.

שאני אתן להן את הרגע להבין מה קורה עכשיו (ולכל אחת העכשיו שלה שונה)

שאני אדאג לכך שהיום של אחרי יהיה חקוק להן בצורה של תקווה ולא של שריטה

ואז אולי הנפש שלי תבחר להשליך גם את הזיכרונות האלו